פסח שוב מגיע אך השנה הוא כל כך שונה. שירו של הזמר בועז בנאי "כל השבוע מרגיש כמו שבת" נשמע פתאום כל כך מדויק. אז מה השתנה או יכול להשתנות? רבות ידובר ויתועד על המשפחות שיעשו לבדן את הסדר, על הגעגועים הקשים ועל המטעמים המסורתיים שכל כך חסרים לרבים מאיתנו בשולחן החג בשל העובדה שהסבתא או הדודה ייעדרו ממנו השנה.
ואפרופו שינויים, מאוד חשוב להתייחס לשינוי הנוגע לאחד מבני הבית: המתבגר שלכם. אותו מתבגר שבשבועיים האחרונים שהיתם כל כך הרבה זמן במחיצתו. עד לא מזמן הייתם משוועים לדקה של שיחה אמיתית איתו, ופעמים רבות הייתם משתגעים מתשובותיו שלפעמים אינן מסתיימות ביותר מנהימה גרונית כמו "אה-אה", ולפתע זמין לכם כמעט 24/7. דווקא כעת יהיה נפלא לעצור ולשאול את עצמכם האם בשבועיים האלה גיליתי משהו חדש על המתבגר, הקשר שלנו התחזק, מה באמת מעסיק אותו, אני מכיר את החברים שלו, והאם ירד לי איזשהו אסימון שקשור לקשר איתו?
כיצד המתבגר שלכם מתקשר לחג הפסח?
במהלך שנות ההתבגרות מוטלים על המתבגר כמה תפקידים ביניהם: ביסוס הזהות האישית, השגת קרבה ומעמד בקרב קבוצת השווים שלו ורכישת מעמד חדש במשפחה. מעבר לכך, נמצא התפקיד החשוב ביותר: השגת העצמאות. כדאי להבין שהמסע לעצמאות נמשך מספר שנים, ועל מנת לצלוח אותו צריך קודם כל להבין שהדחף לעצמאות הוא נורמלי וטבעי. לפעמים המתבגר שלכם עלול להטעותכם. הוא יכול להיות הרבה יותר חכם מכם, יותר חזק מכם פיזית, ואף יותר גבוה כבר בגיל ההתבגרות הראשוני. למרות זאת, עבורו אתם תמשיכו להיות האדם בעל ההשפעה הגדולה ביותר במסע שהוא עובר בדרך לעצמאותו, ואתם יכולים לקבוע איך ייראה המסע הזה ומה יהיו תוצאותיו לאחר שתסתיים אחריותכם החוקית על המתבגר בגיל 18.
היו שם תמיד עבורו – המתבגר צריך אתכם בכל שלב במסעו. באחד המפגשים עם הוריו של מתבגר בן 13 ציין האבא כי "הוא כבר חמור גדול וכבר לא צריך אותי". אולי בנו היה גדול פיזית, אבל אותו נער שפגשתי היה כל כך זקוק לאביו כדי להתמודד עם סיטואציה חברתית. למרבה השמח, הבין האב את הצורך והתחיל לחזק את השיח עם בנו על ידי פעולה כל כך פשוטה. הוא החזיר לבית את שולחן הסנוקר שהעלה אבק, ומספר בקרים בשבוע נפתחו עם משחק קצר לפני היציאה מהבית.
שבצו לעצמכם ולמתבגר זמן קדוש לפי יכולתכם – זמן שהוא רק של שניכם: בלי הסחות דעת וללא טלפון סלולרי בסביבה הקרובה. מילת הקסם עבורכם תהיה: סבלנות. פעמים רבות המגננות הפסיכולוגיות של בני נוער עבות במיוחד, ולוקח זמן להסירן על מנת לתקשר עם ההורים בכנות ולשתפם במה שבאמת מעסיק אותם. לכן, אל תלחצו ואל תדחקו בהם. אם תקפידו על הזמן הקדוש ותורידו לחץ או כל גורם אחר שיכול להפריע למפגש, יירדו המגננות לאט לאט והמתבגר יחלוק איתכם את שעל ליבו.
שימו לב למה שמסתתר מאחורי המילים והשאלות – מתבגר שנמצא בתקופה לא קלה ינסה לקבל זמן לשיח, תוך כדי שהוא מדבר על דברים הרבה פחות משמעותיים ממה שהוא באמת רוצה להגיד כמו: שיעורי בית או שאלה על איך היום עבר על ההורה. המתבגר גם ידאג לעתים קרובות לבדוק או יותר נכון להעלות את "מזג האוויר" של ההורה. במילים אחרות, הוא ינסה לחמם את מזג האוויר של ההורה בעזרת שבבי מידע העלולים להרגיז את ההורה או להטרידו. אם ההורים יגיבו בכעס או בביקורתיות, המתבגר יניח שהם יגיבו כך גם לדבר החשוב שהוא רוצה לשתף אותם ויבצע פניית פרסה. שימו לב במיוחד למילים כמו: "דרך אגב", "אה", ו"גם". לפעמים הפירוש שלהן הוא לפעמים: "אני נמצא פה באמת כי אני רוצה לשתף אתכם במשהו חשוב. אבל לפני כן אני רוצה לבדוק אם אתם מסוגלים להתמודד עם המידע הנורא עדין ואישי שלי. אפשר לסמוך עליכם?".
למדו את המתבגר איך להתמודד עם כעס דרכם – גיל ההתבגרות הוא זמן סוער, במהלכו עלול המתבגר לעבור בטווח קצר מאוד ממנעד של מצב רוח אחד לאחר. בתוך שניות הוא יכול לעבור מהתנהגות של פעוט להתנהגות בוגרת מאוד.
אז איך אפשר לעזור לו? הפגינו שליטה עצמית במיוחד ברגעים בהם הוא כל כך מתקשה ו"לא מתנהג כמצופה" ממתבגר. תגובת יתר קבועה שלכם במצבים כאלה תפגע קשות בקשר עם המתבגר ובפתיחות מולו. שדרו בתגובה תקיפה אך מאופקת שלפיה כעס הוא רגש נורמלי ושתחושת הכעס עצמה אינה טובה או רעה. המתבגר יעורר בכם מדי פעם רגשות של כעס ומתח, ולכן מיצאו דרכים היכולות לעזור לכם כאשר סיטואציות כאלה מתרחשות. כך למשל, תוכלו לתרגל משפטים בהם הצטיידתם מראש לאירוע בו המתבגר מתקשה: "הוא צריך אותי עכשיו", "זה מרתיח אבל אני מסוגל/ת להתמודד" או "אני בדרך הנכונה".
הגידו למתבגר במילים שאתם שמחים שהוא מביע כעס ושתרצו לדעת מתי הוא כועס, כפי שתרצו לדעת מתי הוא שמח – במצבים מסוימים, בהם נראה שהגעתם לסיפה של התפוצצות, הבהירו זאת למתבגר במשפט קצר ונתקו את עצמכם מהסיטואציה, עד ששוב תהיו מוכנים לגעת "בלבה הרותחת" בצורה מאופקת יותר. אם תנהגו כך, תוכלו לעזור למתבגר לעבור עם השנים לדפוסי התמודדות בריאים עם כעס כגון: מיקוד הכעס במקור הכעס, ביטוי הכעס באופן מילולי וברור וחשיבה הגיונית ומועילה וחיפוש פתרון.
לסיום, זיכרו כי המסע לעצמאות ארוך ונפרש על מספר שנים. מה שיהיה כתוב ביומן המסע שלכם ושל המתבגר תלוי מאוד בצורה בה תתנהלו מולו באותן שנים. לפעמים הדרך לא תהיה פשוטה ורצופה בעליות ומורדות. אני מקווה שתוכלו לקחת חלק מהדברים שציינתי כאן ולהפוך את המסע לכזה, שיהיו לכם ממנו הרבה רגעים יפים. מי ייתן ותזכו לשחרר לאט לאט ובבטחה את חבלי המגבלות, שניתנו למתבגר שלכם בתחילת דרכו – עד לסיום המסע בו הוא מתנהל כאדם עצמאי וראוי לאמון.
