יומולדת 4 של אביתר הגיע. אחיו בן ה 6 רון איתו עבדתי במשך חודש באותה תקופה סיפר לי בנמרצות והתלהבות על ההכנות לקראת יום ההולדת בשבוע הבא. הוא ציין מה בדיוק הוא הולך לעשות , מה הוא הולך לקנות ואיך הוא גאה לעזור בבית. בשבוע לאחר מכן שרון דפק בדלת ביתי ידו הייתה מושטת קדימה ועוד לפני שאמר לי שלום אמר : "תראה את הציור שעשיתיי". על הציור התנוססה דמותו של אביתר אחיו שליצדו שלושה אנשים שאוחזים בו. שאני אספר לך מי האנשים האלה שאל אותי רון? אני אשמח לשמוע עניתי. אלה האנשים הכי הכי הכי חכמים בעולם והם מרימים רק את אביתר ולא אותי. בגלל זה אני בציור בצד בוכה". רון המשיך לספר לי מה הוא מרגיש שהאנשים האלה מרימים את אביתר ואיך הוא התנהג בבית בגלל זה. יום לפני היומולדת אמו של רון שלחה לי הודעה שאתמול הוא מאוד פרגן בהכנות אך הבוקר קם הפוך, עצבני וסיפר שהוא עצוב על זה שחוגגים לאחיו. מאוחר יותר כבר עבר לשלב הקללות והאלימות.
קנאה בין אחים היא הרבה פעמים נושא טעון וכאוב . הרי איך ייתכן להגיד מילים כאלה לאחיך? למי שהוא חלק מבשרך? שונא, שימות, שיהיה חולה. הלב של ההורים מתכווץ למשמע המילים הנוראיות. הרי חינכנו אותם משנולדו לאהוב, לשחק ביחד, לפרגן , לקבל אחד את השני ולהיות שם אחד בשביל השני בעת צרה. ועכשיו המילים מסמרות השיער שהם אומרים אחד על השני? והתגובה הכל כך מוכרת: לא מדברים ככה לאח שלך אתה שומע אותי?
אז כדי להתמודד עם הקושי קודם כל נקרא לילד בשמו ק-נ-א-ה. למה אנחנו ההורים כל כך מפחדים ממנו? למה הוא כל כך שונה משאר רגשות לא נעימים? והאם מסע הדה לגיטמציה שלו עוד נמשך מימי התנ"ך ( קין והבל)? אז איך נותנים לו לגיטימציה? משתפים את הילדים. ובואו נחזור לסיפור שלנו שדיברתי עם אמא של רון בטלפון שאלתי אותה האם היא זוכרת מקרה שבו קנאה ? באחות? אח? בן/בת דודה? היא מהר מאוד נזכרה ושיתפה במה שהרגישה וחוותה. נשמע שזה היה לא פשוט אמרתי? כן אמרה. אני חושב שיהיה נכון לשתף את רון באחד מהמקרים האלה. ספרי לו מה הרגשת, הסברי לו שזה היה רגש שנקרא קנאה והוא פוגש אותנו לפעמים בדיוק כמו שפגש אותו בימולדת של אחיו. ברגע שאנחנו משתפים את הילד בחוויות קנאה שהייתה לנו הדבר הופך את הרגש הזה ללגיטמי וזה בדיוק המסר שנרצה להעביר: כל רגש הוא לגיטימי. לא כל התנהגות היא לגיטימית. ואז אפשר לשבת בנחת ולקבל בזרועות פתוחות את הקנאה למשפחת הרגשות העולמית. שהורה משקף לילד את הקנאה שלו , קורא לה בשם ולא פוסל אותה הוא נותן לילד הרגשה בטוחה שמקבלים אותו גם שהוא מקנא ומביע את קנאתו בצורה שהיא לא נעימה לנו לשמוע.
אחרי ששיתפתי אותה בהסבר של רון לציור הייתה דממה של מספר שניות בצד השני ואז היא אמרה: עכשיו אני נזכרת, לא סתם הוא סיפר על האנשים החכמים. בשבוע שעבר ציינתי בפני אביתר שהוא גדל והוא נהיה מאוד חכם. רון מאוד התעצבן ואז צייר את הציור אחרי יומיים. אז החכמה של אביתר זה משהו שמאוד מאפיין אותו אני מבין? כן היא ענתה הוא כל כך התבגר ועושה הרבה הקשרים לבד. ומה הייחודיות של רון שאלתי? רון מאוד אוהב לעזור לחברים, מצייר נהדר והוא בזמן האחרון מגלה הרבה סבלנות בבית. המלצתי למצוא זמן פרטי קבוע עם רון שבו תהיה לו הזדמנות לשמוע על הייחודיות שלו.
