מי שמדבר זורע, ומי שמקשיב קוצר כתב פיתגורס( כן זה ההוא שלא סבלתם משיעורי מתמטיקה). מבין הפירות הכי חשובים שקוצר המקשיב ניתן למנות את היכולת לנהל תקשורת טובה גם בזמן קונפליקטים, חילוקי דעות וסערת רגשות. בכל הנוגע לילדים ההקשבה הינה מפתח בהתפתחות התקינה של הילד, ומשפיעה על הדימוי העצמי והביטחון העצמי של הבית אל מול העולם אותו הוא מגלה. באחד המפגשים עם ילד בכיתה ב' הוא צייר לי את מסלול משחק המחבואים ששיחק בשיעור ספורט ופירט בפני בדיוק מה קרה ואיך נורא כעס כשאחת הבנות הטעתה אותו ושלחה אותו לחפש במקום לא נכון. כשסיים לצייר הסתכל עלי ואמר לי:"נו, עכשיו תסביר אתה בדיוק מה היה". תיארתי לו בדיוק מה שסיפר. ידעתי שעמדתי במבחן. מבחן ההקשבה שכל ילד כל כך רוצה שהמבוגר המשמעותי בחייו יצלח פעם אחר פעם. כשסיימתי לתאר בפניו את האירוע הוא אמר לי: "זה בדיוק היה ככה. כעסתי ממש אבל אני מבין שזה רק ספורט"
אז הנה 4 שלבים שיעזרו לכם לצלוח את מבחן ההקשבה של ילדכם
שלב ראשון בדרך לעבור את מבחן ההקשבה של הילד:
ניתוק רעשים חיצוניים. מכירים את זה שהילד בא לספר לכם סיפור בדיוק ברגע הלא מתאים? באמצע סרטון שבדיוק התחלתם לראות, בדיוק כשבאתם להתעדכן בתוצאה של משחק הכדורגל שפספסתם? פלאפון, חוסר זמן, טלוויזיה, רעש, בית במצב לחץ - כל אלה אינם מאפשרים הקשבה אמיתית בזמנים בהם הילד רוצה לשתף על חוויה מעניינת, או על התמודדות עם קושי כלשהו בו הוא זקוק להקשבת ההורים.אז קחו רגע, ותתפנו. רוב הדברים בחיים שלנו יכולים לחכות עשר דקות. גם שאתם רוצים להעביר מסר מסוים לילד ורוצים שיקשיב לכם אל תעשו זאת כבדרך אגב תוך כדי עיסוק במשהו אחר וללא יצירת קשר עין, כי בשביל קשב צריך קודם כל רגע של פניות.
שלב שני
מתוך הרצון הכי טוב וטבעי לייעץ, לעזור או למנוע נפילה וכישלון הורים רבים פוצחים הרבה פעמים בנאומים אל מול ילדיהם, בדיבור יתר שכולל עצות, רעיונות ולפעמים אף הרבה ביקורת ושיפוטיות. האם אפשר בכלל להיות פנוי להקשבה שכולך עסוק בלדבר, לדבר ושוב לדבר? העצה השניה שלי היא: השתדלו להיות speechlees ( דוממים או נטולי דיבור ובתרגום חופשי שלי תנאמו פחות) כאשר אתם מזהים שילדיכם בא לדבר אתכם ומחפש שתקשיבו לו.
שלב שלישי
אם חשוב לכם שהילד שלכם יחווה הקשבה תזכרו שהגוף שלכם הוא הראשון דרכו יבין הילד, אם אתם באמת מקשיבים לו והדברים שלו מקבלים התייחסות.
הגר חזרה הביתה נסערת והתחילה לספר לאמא שלה על מקרה אלים בכיתה. את השיחה קטעה שיחת טלפון חשובה שהאם ציפתה לה. אחרי שסיימה לדבר, בזמן שהגר נמצאת בחדרה, צעקה האם להגר מהסלון: "הגר מה שסיפרת לי ממש מדאיג. לא מבינה איך זה קורה שוב ולא מטפלים בזה"
הדרך החשובה ביותר לשדר לילד שאנחנו מקשיבים לו היא שפת הגוף : מבט עין ישיר, הנהון בראש, מבט מתעניין והבעת פנים שהולמת את הדברים שאומר הילד.
שלב רביעי
- הקשבה מקוצררת (מלשון קצרה)- בשיטה זו אנו משתמשים בתגובות מילוליות קצרות כדי לבטא הקשבה. לדוגמא: אהה, המממ...
הקולות של ההקשבה נותנים לילד את הסימן שהוא מחפש, אישור בלתי פורמלי שמקשיבים לו. כמובן- זה יעבוד רק אם אתם באמת מקשיבים ומבטאים את ההקשבה שלכם. אם אתם לא באמת מקשיבים תהיו בטוחים שהילד יקלוט אתכם.
- התוכי המשקף - בטכניקה זו אנו חוזרים אחרי הדברים של הילד כפי שאנחנו הבנו אותם. לדוגמא: אתה מתכוון ש..... אני מבין ש....
לשימוש בטכניקה הזו יש שני פלוסים גדולים:
א. בעקבות חווית ההקשבה ישנה אפשרות שהילד ירצה להמשיך ולשתף ולהתייחס בצורה חיוביות להצעות הפתרון של ההורה.
ב. לסייע לילד להיות מדויק יותר בהגדרת הקושי שלו וביכולת להתגבר עליו.
דוגמא ליישום של הטכניקה:
ילד: אני בטוח לא אצליח במבחן מחר. לא יודע כלום.
אמא: אני מבינה שאתה חושב שאתה לא תצליח כי אתה לא יודע את החומר ?
ילד: לא בדיוק, אני מבין את החומר לא רע. פשוט אין לי זמן להתכונן עד מחר.
